למה הקולגה התאילנדי שלך תמיד אומר "בסדר", ואז אין לזה המשך?

האם יצא לך להיתקל במצב כזה?

הצעת בהתלהבות תוכנית לקולגה או שותף תאילנדי, והם הנהנו בחיוך ואמרו בנימוס "בסדר" (ครับ/ค่ะ, krap/ka). חשבת לעצמך: "נהדר, העניין סודר!"

אבל בפועל, עברו כמה ימים והפרויקט לא התקדם בכלל. כששאלת שוב, הוא/היא עדיין חייכו חיוך תמים. התחלת לפקפק בכול: "האם הם מורחים אותי? או שהם פשוט לא הבינו בכלל?"

אל תמהרו להסיק מסקנות. ייתכן שלא נתקלתם בעובד/ת לא אמין/ה, אלא שלא הצלחתם להתכוונן ל"ערוץ התרבותי" הנכון.

הסוד האמיתי של התקשורת טמון מחוץ לשפה

אנחנו נוטים לחשוב שאם נלמד שפה זרה היטב, נחזיק במפתח אוניברסלי לתקשורת. אבל יועץ/ת בינלאומי/ת מוביל/ה לשילוב תרבויות שיתף/ה תובנה: שפה היא רק שכבת פני השטח של התקשורת, והקוד האמיתי טמון בתרבות.

תארו לעצמכם, תקשורת היא כמו האזנה לרדיו.

יש לכם רדיו משוכלל (יכולת השפה שלכם), שיכול לקלוט מגוון רחב של אותות (מילים ומשפטים). אבל אם אינכם יודעים באיזה "ערוץ" הצד השני משדר, תמיד תשמעו רק רעש סטטי, או שתבינו לגמרי לא נכון.

בתאילנד, "ערוץ" תרבותי מרכזי זה נקרא "เกรงใจ" (Kreng Jai).

קשה לתרגם מילה זו ישירות, והיא משלבת בתוכה משמעויות רבות כמו "התחשבות", "נימוס", "רצון לא להטריד אחרים" ו"כבוד". באווירה תרבותית כזו, סירוב ישיר או הבעת התנגדות נחשבים להתנהגות מאוד לא מנומסת, ואף פוגענית.

לכן, כאשר הקולגה התאילנדי שלך אומר/ת "בסדר" (krap/ka), בערוץ ה"קרנג ג'אי" שלהם, המשמעות האמיתית היא:

• "שמעתי, קיבלתי את המסר שלך." (אבל זה לא אומר שאני מסכים/ה)
• "אני לא רוצה לגרום לך לאבד פנים, אז אני מגיב/ה בנימוס כרגע." (אם זה בכלל אפשרי, אצטרך לחשוב על זה שוב)
• "יש לי כמה חששות, אבל כרגע לא נוח לי לומר אותם ישירות."

ראיתם? מה שחשבתם שהוא "כן", הוא למעשה רק "הודעה התקבלה". אתם מדברים לכאורה באותה שפה, אבל כאילו חיים בשני עולמות מקבילים.

איך להתכוונן ל"ערוץ התרבותי" הנכון?

אז איך אפשר לשבור את "השתיקה המנומסת" הזו, ולשמוע את הקול האמיתי? אותו יועץ/ת שיתף/ה מקרה שטיפל/ה בו/ה עבור חברת תעופה גדולה.

גם מנהלים בכירים זרים בחברה זו נתקלו באותה בעיה: הם הדגישו שוב ושוב "דלת המשרד שלי תמיד פתוחה", אבל העובדים המקומיים מעולם לא העלו בעיות באופן יזום. המנהלים חשבו שהעובדים חסרי רצון לתקשר.

אבל היועץ/ת הצביע/ה בחדות: הבעיה אינה בעובדים, אלא בדרך התקשורת.

עבור עובדים המושפעים עמוקות מתרבות ה"קרנג ג'אי", כניסה ישירה למשרד של הבוס כדי "להעלות הערות", היא סיכון עצום. הם חוששים לגרום לבוס לאבד פנים, וגם חוששים להסתבך בצרות בעצמם.

לכן, היועץ/ת הקים/ה ערוץ משוב אנונימי. עובדים יכלו להעלות כל בעיה, דאגה או הצעה דרך ערוץ אנונימי ובטוח זה. לאחר שהיועץ/ת אסף/ה וארגן/ה את המידע, הוא/היא דיווח/ה עליו באופן מרוכז להנהלה.

והתוצאה? משוב זרם כמבול. הבעיות שאותן "שתיקה" כיסתה בעבר, צפו ועלו אחת אחרי השנייה.

סיפור זה מלמד אותנו שלושה טיפים פשוטים להתכווננות:

1. למדו "להקשיב" לשתיקה. בתרבות התאילנדית, שתיקה והיסוס אינם סימן ל"חוסר מחשבה", אלא לאות חזק המצביע על כך ש"יש כאן בעיה, וצריך שתתייחסו ותפתרו אותה". כאשר הצד השני שותק, אל תאיצו בו, אלא צרו סביבה בטוחה יותר, ונסו להבין את חששותיו בדרך עדינה יותר.

2. צרו "תיבת סודות בטוחה". במקום לבקש מהעובדים "להיות אמיצים יותר", בנו עבורם גשר בטוח. בין אם זו תיבת דואר אנונימית או מינוי אדם מתווך, המפתח הוא לגרום להם להרגיש שהבעת מחשבותיהם האמיתיות היא "ללא סיכון".

3. אל תסתמכו רק על מקור מידע אחד. אם אתם לומדים על המצב רק דרך המתורגמן או המזכיר/ה שלכם, המידע שתקבלו עלול להיות "מסונן" ו"מיופה". צאו באופן יזום, צרו קשרים עם אנשים מרמות שונות וממחלקות שונות, והרכיבו תמונה מלאה. זו הדרך האמיתית להבין את השוק, ולא לחיות בתוך "בועת מידע".

השפה היא נקודת ההתחלה, החיבור הוא היעד

בסופו של דבר, המטרה הסופית בלימוד שפה אינה להוסיף עוד שורה של מיומנות לקורות החיים, אלא כדי ליצור חיבור אמיתי ועמוק עם אנשים מעולם אחר.

שליטה בלבד באוצר מילים ודקדוק, היא כמו ללמוד רק איך להקליד במקלדת, אבל לא לדעת איך להתחבר לאינטרנט. ואילו הבנת תרבות, היא כבל האינטרנט שעוזר לכם להתחבר לרשת ולראות את העולם הרחב.

כמובן, לפני שמתעמקים בכל תרבות, אנחנו צריכים כלי לפתוח בשיחה הראשונה. בעבר, חוסר תקשורת לשוני היה המכשול הגדול ביותר, אבל כיום, אפליקציות צ'אט חכמות כמו Intent, משלבות יכולות תרגום AI עוצמתיות מובנות, שיכולות לאפשר לכם לפתוח בשיחה בקלות עם אנשים מכל קצוות תבל. היא שוברת עבורכם את מחסומי השפה הראשוניים, ומעניקה לכם הזדמנות לבנות קשרים רחבים יותר, ולחוות ממקור ראשון פרטים תרבותיים שלא ניתן ללמוד מספרים.

בפעם הבאה, כאשר אתם מתכוננים להיכנס לשוק חדש, או לשתף פעולה עם שותפים מרקע תרבותי שונה, אנא זכרו:

אל תשאלו רק "מה הם אמרו?", אלא שאלו גם "מה הם לא אמרו?".

כשתצליחו להבין את השפה שמאחורי השתיקה, תשלטו באמנות האמיתית של תקשורת בין-תרבותית.