למה התרגום שלך תמיד "לא לגמרי קולע"?

האם אי פעם חוויתם את זה? שנתקלתם במשפט מדהים באנגלית, ורציתם לתרגם אותו לחבר, אבל כשאמרתם אותו, זה תמיד הרגיש לא לגמרי נכון? או, שדיברתם עם לקוחות זרים באמצעות תוכנת תרגום, והתגובות שלהם תמיד הותירו אתכם מבולבלים לגמרי, עם תחושה שיש דברים נסתרים מאחורי המילים?

לעתים קרובות אנחנו חושבים שתרגום זה פשוט להחליף מילים משפה א' למילים משפה ב', כמו משחק בלוקים, שבו כל מילה מתאימה למילה אחת. אבל התוצאה היא שלעתים קרובות אנחנו בונים "יצור כלאיים" – שכל מילה בו נכונה, אך כשמרכיבים אותן יחד, זה הופך להיות נוקשה, מוזר, ואף מביא להבנה מוטעית לחלוטין של המשמעות המקורית.

אז איפה הבעיה?

כי תרגום טוב, הוא בכלל לא "החלפת מילים", אלא "בישול מנה".

אל תהיו "מילונאים", תהיו "שפים"

תארו לעצמכם שיש לכם מתכון ביד. במתכון כתוב: מלח, סוכר, רוטב סויה, חומץ.

מה יעשה טבח מתחיל? הוא יפעל לפי הגרמים וישפוך את כל התבלינים בבת אחת לסיר. והתוצאה? כנראה שתהיה זו מנה בטעם מוזר, מין "בישול אפל" כזה.

ומה יעשה שף אמיתי? הוא יחשוב קודם: איזו מנה אני מכין היום? האם זוהי מנה חמוצה-מתוקה כמו בשר חזיר מוקפץ חמוץ-מתוק, או מנה מלוחה-עשירה כמו בשר מבושל ברוטב סויה? ולמי מיועדת המנה הזו? האם לאנשי גואנגדונג שאוהבים טעמים עדינים, או לאנשי סצ'ואן שלא יכולים בלי חריף?

שימו לב, אותם תבלינים (אוצר מילים), ב"מנות" שונות (הקשרים שונים), נבדלים זה מזה באופן דרמטי בשימוש, בכמות ובסדר ההוספה לסיר.

כך גם השפה.

התרגומים הנוקשים ו"שלא לגמרי קולעים" הם כמו הטבח המתחיל שיודע רק "לשפוך תבלינים". ואילו תקשורת טובה באמת דורשת "חשיבה של שף".

שלושת ה"מתכונים הסודיים" של השף

1. קודם מסתכלים על ה"תפריט", אחר כך קובעים את ה"מתכון" (להבדיל בין הקשרים)

לא הייתם משתמשים בטכניקות של ארוחת גורמה מישלן כדי להכין ארוחת בוקר יומיומית. באותו אופן, "העוצמה" ו"התיבול" הנדרשים לתרגום חוזה משפטי רציני שונים לחלוטין מאלו הנדרשים לתרגום בדיחה בין חברים.

• חוזה משפטי: דורש דיוק וקפדנות, ושאף מילה לא תהיה דו-משמעית. זה כמו מנת משתה ממלכתית מורכבת בתהליך ההכנה, שאסור לטעות בה אפילו במעט.
• ספרות ושירה: שואפים לאווירה ויופי, ודורשים לשון עשירה וקצב מתוחכם. זה כמו קינוח עדין ומעודן, שלא רק צריך שיהיה טעים, אלא גם שייראה טוב.
• שיחת חולין יומיומית: חשובים בה חמימות, טבעיות ואותנטיות. זה כמו קערת נודלס ביתית מהבילה, מה שרוצים בה זו את תחושת הנוחות והחמימות הזו.

לפני שאתם מתרגמים או מדברים, שאלו את עצמכם: איזו "מנה" אני מכין עכשיו? האם זה אירוע רשמי, או תה מנחה נינוח? כשמבינים את זה לעומק, בחירת המילים וטון הדיבור שלכם כבר חצי דרך להצלחה.

2. תטעמו את ה"טעם", אל תסתכלו רק על ה"מרכיבים" (הבנת מה שמעבר למילים)

ביטויים רבים, המשמעות המילולית שלהם והמשמעות האמיתית יכולות להיות רחוקות שנות אור זו מזו.

לדוגמה, באנגלית הביטוי "Break a leg!" – שתרגום מילולי שלו הוא "לשבור רגל", ונשמע כמו קללה. אבל משמעותו האמיתית היא "שיהיה לך בהצלחה בהופעה!". זה כמו המילה "שמן" בביטוי הסיני "ג'יה יו" (加油) שפירושו "בהצלחה!" או "קדימה!", שאין לה שום קשר לשמן מאכל.

אלו הם ה"טעמים" הייחודיים של השפה. אם תתמקדו רק ב"רשימת המרכיבים" (מילים בודדות), לעולם לא תוכלו לטעום את הטעם האמיתי של המנה הזו. תקשורת ברמה גבוהה לא מסתמכת על תרגום מילה במילה, אלא על "חוש טעם" שמבין את הרגשות והכוונות של הצד השני.

3. אל תתנו לשפה להפוך למכשול בתקשורת.

רובנו איננו "שפים מומחים" של השפה, ובתקשורת בין-תרבותית קל מאוד "לאבד את הידיים והרגליים" תוך כדי ה"בישול". אנחנו רוצים ליצור קשר אמיתי עם אנשים מכל קצוות תבל, לשתף רעיונות, ולא רק להחליף מילים קרות ומנוכרות.

מה שאנחנו צריכים זה עוזר חכם שמבין גם ב"מרכיבים" וגם ב"בישול".

זו בדיוק הסיבה לקיומם של כלים כמו Lingogram. היא לא רק מתרגמת, אלא יותר כמו "שף AI לתקשורת" שמבין אתכם. התרגום המובנה שלה מבוסס AI, והוא יכול לעזור לכם להבין את התרבות וההקשר מאחורי שפות שונות, ולתפוס את הדקויות ש"רק אפשר להרגיש".

באמצעות Intent, כשאתם משוחחים עם חברים, לקוחות או שותפים, היא יכולה לעזור לכם להציג את הדברים שאתם רוצים לומר בשיח פשוט ויומיומי, בצורה אותנטית וטבעית, כך שהצד השני ירגיש כאילו הוא משוחח עם מישהו מקומי – בחמימות ובטבעיות. היא עוזרת לכם לשבור לא את חומת השפה, אלא את המחיצה שבין לב ללב.

בפעם הבאה, כשתרצו לתקשר עם מישהו בקצה השני של העולם, אנא זכרו:

אל תסתפקו בלהיות "מעבירי מילים". נסו לחשוב, להרגיש וליצור כמו שף.

תקשורת אמיתית אינה לגרום לצד השני להבין את ה"מילים" שלכם, אלא לגרום לו להרגיש את ה"לב" שלכם. זהו הקסם האמיתי של חציית שפות וחיבור עולמות.