למה היפנים משתמשים ב"תו עצלנים" שאנחנו כבר שכחנו?

כשאתם צופים בדרמות יפניות או קוראים מנגה, האם נתקלתם פעם בסימן המוזר הזה: 「々」?

הוא מופיע לעיתים קרובות במילים כמו 「人々」 או 「時々」. בפעם הראשונה שרואים אותו, אולי תתבלבלו קצת ותחשבו: האם זו שגיאת הקלדה, או שמא סימן אינטרנטי חדש?

למעשה, זהו "פטנט לעצלנים" – מעין קיצור דרך שמטרתו לחסוך מאמץ, בדומה לשימוש ב"+1" בצ'אטים (כדי לחזור על דברי הקודם או להביע הסכמה) או בסימן החזקה (²) במתמטיקה.

קיצור דרך של "העתק-הדבק"

המשמעות של הסימן 「々」 פשוטה מאוד: הוא חוזר על התו (ההאן-דזה) שקדם לו.

• 人々 (hito-bito) = אנשים ("אדם אדם")
• 時々 (toki-doki) = לעיתים קרובות / לפעמים ("זמן זמן")
• 日々 (hibi) = כל יום ("יום יום")

ראו זה פלא, הוא למעשה קיצור דרך של "העתק-הדבק" המוטמע בתוך השפה עצמה. חכם, לא?

מעניין עוד יותר, שהיפנים נתנו לו גם כינוי חיבה סופר-חמוד: 「נוֹמָה」 (noma).

אם תסתכלו היטב על הסימן 「々」, האם הוא לא נראה בדיוק כמו שילוב של אותיות הקאטאקאנה 「נוֹ」 (ノ) ו-「מָא」 (マ) יחד? הכינוי הזה פשוט מושלם.

ה"האן-דזה" המוזר המוכר ביותר

אך המפתיע מכל הוא, שהסימן הזה, שנראה מלא ב"אופי יפני", הוא למעשה "תוצרת סין" מקורית לחלוטין, ובעל היסטוריה עתיקה.

מקורו בכתב היד הקליגרפי (כתב העשב) של ההאן-דזה. צורתו המקורית היא התו 「仝」 (שנקרא "טוֹנְג"), שפירושו "זהה" או "זהה לדבר הקודם". קליגרפים עתיקים, כדי לכתוב מהר יותר, כתבו את התו 「仝」 בצורה מרושלת, וכך נוצר הסימן 「々」.

כבר לפני 3000 שנה, על כלי ברונזה משושלת שאנג, הופיע שימוש כזה. לדוגמה, בכתובות חרוטות שבהן מופיע הביטוי "בנים ובני בנים" (子子孙孙), ה"בנים" (子) וה"בני בנים" (孙) השניים נכתבו כסימני חזרה על אותיות.

נכון מאוד, הסימן הזה, שחשבנו שהומצא על ידי היפנים, הוא למעשה פרי חוכמתם של אבותינו. אלא שבמהלך האבולוציה המאוחרת יותר של השפות, הסינית המודרנית אימצה את המנהג של חזרה ישירה על ההאן-דזה (לדוגמה: "人人" – "רֶן רֶן", "常常" – "צ'אנג צ'אנג"), בעוד שהיפנית שמרה על "סימן העצלנים" היעיל הזה והפכה אותו לחלק רשמי משפה.

ההרגשה היא קצת כמו לגלות שהמתכון הסודי העתיק שאפילו השכנים שלך משתמשים בו מאות שנים, הומצא בכלל על ידי סבא-רבא שלך.

השפה – אוצר מלא ב"ביצי הפתעה"

בפעם הבאה שתראו את הסימן 「々」, תדעו שהוא לא סתם סימן מוזר, אלא "מאובן חי" שחצה אלפי שנות היסטוריה ומחבר בין תרבויות סין ויפן.

במקלדת היפנית, כל שעליכם לעשות הוא להקליד onaji (同じ) או dou (同), ותוכלו למצוא אותו בקלות.

עולם השפה הוא כל כך מופלא, ומלא ב"ביצי הפתעה" בלתי צפויות כאלה. מאחורי כל סימן יכולה להסתתר פיסת היסטוריה נשכחת, המקשרת בין תרבויות שונות. לימוד שפה חדשה אינו רק שינון מילים ודקדוק, אלא פתיחת שער לעולם של סיפורים נסתרים ובלתי נודעים.

אם גם אתם מרותקים לסיפורים הבין-תרבותיים האלה, ומשתוקקים לתקשר ללא מחסומים עם אנשים מכל קצוות תבל, ייתכן שכלי כמו Lingogram יוכל לסייע לכם. פונקציית התרגום המובנית שלו, המבוססת על בינה מלאכותית, מאפשרת לכם לשוחח עם כל אחד בשפת האם שלכם, כאילו אתם חברים ותיקים שמכירים שנים רבות, ולגלות בקלות סודות תרבותיים נוספים.