אל תגידו "תודה" יותר! בארגנטינה, המילה הזו תוציא אתכם מהמעגל החברתי ברגע

האם אי פעם הרגשתם ככה?

כשאתם מטיילים במקום חדש, אתם מרגישים כמו זרים. המקומיים צוחקים, אבל אתם לא מבינים על מה; כולם פועלים לפי קוד התנהגות מוסכם, ואילו אתם מרגישים כמו פולשים, חסרי אונים.

ההרגשה הזו היא כאילו כולם מכירים "קוד חברתי", ורק אתם לא.

בארגנטינה, "הקוד החברתי" הזה לרוב חבוי במשקה קסום. אתם אולי ראיתם בחדשות, שאפילו מסי מסתובב לכל מקום עם משהו שנראה כמו "קערה עם עשב רטוב מושרה בפנים".

זה נקרא מָאטֶה. אבל אם אתם חושבים שזה רק סוג של תה, אתם טועים בגדול.

דמיינו את המָאטֶה כ"סיר חם זורם"

כדי להבין באמת את המָאטֶה, אל תחשבו עליו כעל קפה או תה עם חלב. דמיינו אותו כ**"סיר חם זורם" בגרסה דרום אמריקאית**.

תחשבו איך זה כשאנחנו אוכלים "סיר חם"?

העיקר אף פעם לא היה למלא את הבטן, אלא האווירה התוססת של שיתוף. כולם סביב סיר אחד, אוכלים יחד, משוחחים, צוחקים ומשתעשעים, והקשרים מתהדקים בתהליך הזה.

המָאטֶה הוא בדיוק אותו דבר. זהו טקס חברתי.

בארגנטינה, בין אם בפארק, במשרד או במפגש חברים, תמיד יהיה מישהו שהוא ה"מארח של הטקס" (המקומיים קוראים לו cebador). האדם הזה אחראי למזוג מים, למלא מחדש, ואז להעביר את אותו קנקן, ואת אותה קשית, אחד אחרי השני, לכל אחד מהנוכחים.

כן, לא טעיתם, כולם חולקים קנקן אחד וקשית אחת.

כמו שאנחנו חולקים "סיר חם" אחד, הם חולקים את המָאטֶה הזה. אתם שותים לגימה, אני שותה לגימה, ומה שמועבר הוא לא רק התה, אלא יותר מכך, אמון ואות "אנחנו באותה חבורה".

לא מבינים את הכללים? משפט אחד יכול "להוציא אתכם מהמעגל"

לאכילת "סיר חם" יש כללים משלה, למשל לא לערבב בסיר בלאגן עם המקלות האישיים שלכם. ולשתיית מָאטֶה, כמובן, יש את "הכללים הנסתרים" שלה.

והחשוב מכל, והקל ביותר לזרים ליפול בו למלכודת, הוא איך לסיים בנימוס.

תארו לעצמכם, במפגש "סיר חם", הגיע תורכם לשתות מָאטֶה. "מארח הטקס" מגיש לכם את הקנקן, אתם שותים, ואז באופן טבעי מחזירים לו. אחרי זמן מה, הוא שוב יגיש לכם.

התהליך הזה יחזור על עצמו שוב ושוב.

אז, אם אתם לא רוצים לשתות יותר, מה עושים?

אתם עלולים לפלוט: "תודה (Gracias)!"

בשום אופן!

ב"ארוחת" המָאטֶה, להגיד "תודה" זה לא נימוס, אלא סימן ברור, שמשמעותו: "שתיתי מספיק, אל תתנו לי יותר."

כשאתם אומרים "תודה" ל"מארח הטקס", זה כאילו אתם אומרים לכולם במפגש ה"סיר החם": "שבעתי, אתם תמשיכו." לאחר מכן, סבב השיתוף הזה פשוט ידלג עליכם באופן טבעי.

אנשים רבים, מפני שלא ידעו את הכלל הזה, אמרו בנימוס "תודה", ותוצאה מכך צפו בכיליון עיניים כיצד המָאטֶה עובר מיד ליד אצל אחרים, ולעולם לא חזר לידיהם, ותהו בליבם אם הם מנודים.

השתלבות אמיתית מתחילה בהבנת "המסרים הסמויים"

תראו, מילה פשוטה, אבל בהקשרים תרבותיים שונים, משמעותה שונה בתכלית.

זהו המקום המרתק ביותר בטיולים ובתקשורת בין-תרבותית, לא כך? זה גורם לכם להבין, שהקשר האמיתי בין אנשים, לרוב חבוי ב"מסרים הסמויים" האלה שנמצאים מעבר לשפה.

לדעת מתי להנהן בראש, מתי לשתוק, מתי "תודה" הוא תודה אמיתית, ומתי הוא "אני פרשתי", זה חשוב יותר מכל מדריך טיולים.

כמובן, כדי להתחבר באמת למקומיים, להבין רק את "כללי ה"סיר החם"" זה לא מספיק; השפה היא תמיד הצעד הראשון. אם תוכלו, תוך כדי שאתם חולקים מָאטֶה, לשוחח בשפתם על מסי, ולדבר על החיים, ההרגשה הזו ודאי תהיה מדהימה.

לשבור את מחסום השפה, למעשה, פשוט יותר ממה שאתם חושבים. כלים כמו Lingogram, נוצרו בדיוק בשביל זה. זו אפליקציית צ'אט עם תרגום בינה מלאכותית מובנה, שמאפשרת לכם לתקשר ללא מגבלות עם כל אחד בכל פינה בעולם, באמצעות שפת האם שלכם.

בפעם הבאה, כשמישהו בארץ זרה יגיש לכם "משקה מוזר", אני מקווה שתוכלו לא רק לקבל אותו בביטחון, אלא גם, באמצעות תקשורת אמיתית, להפוך זר לחבר.

כי השתלבות אמיתית, היא אף פעם לא לשתות את התה הזה, אלא לחלוק את סיפור הרגע.