אל תכירו רק את סנטה קלאוס: המקסיקנים מראים לכם שהדרך האמיתית לחגוג היא "לנפץ את העבר"

מה עולה בדעתכם כשמדברים על חג המולד? עץ אשוח מקושט באורות, שלג לבן בוהק, או אולי סנטה קלאוס שדוהר על מזחלת עם איילים?

התבנית ה"סטנדרטית העולמית" הזו של חג המולד מוכרת לנו היטב. אבל בכנות, היא תמיד מרגישה קצת כמו מופע מסחרי ארוז היטב – רועש, אך חסר מעט נופך אנושי.

אבל מה אם אגיד לכם, שבקצה אחר של העולם, חוגגים את חג המולד באופן תוסס ולוהט בדיוק כמו את ראש השנה הסיני שלנו, מלא בשמחת התכנסות משפחתית ובתחושה טקסית של פרידה מהישן וקבלת החדש?

המקום הזה הוא מקסיקו. דרך החגיגה שלהם פשוטה, פרועה, אך עם זאת נוגעת ללב.

כמו זיקוקין די נור: "לנפץ" שנה חדשה

כשאנו חוגגים את ראש השנה הסיני, למה אנחנו מפעילים זיקוקין? כדי להבריח את "החיה ניאן" (החיה המיתולוגית "ניאן"), לגרש את מזל רע של השנה שחלפה, ולקבל את המזל הטוב של השנה החדשה.

למקסיקנים יש גם "נשק סודי" דומה: הוא נקרא פיניאטה (Piñata).

את הדבר הזה אולי ראיתם בסרטים: מיכל מנייר מעוצב וצבעוני, שתלוי גבוה, ואנשים מכסים את עיניהם ובתורם מכים בו במקל.

אבל זה בשום פנים ואופן לא רק משחק מסיבות.

פיניאטה מסורתית היא כדור עגול שבמרכזו, שממנו יוצאות שבע פינות. שבע הפינות הללו מסמלות את שבעת חטאי המוות בטבע האנושי: חמדנות, עצלות, קנאה, גאווה... אלה הם "הצדדים השליליים" שפחות או יותר היו קיימים בכל אחד מאיתנו בשנה שחלפה.

והכיסוי על העיניים מייצג את המאבק שלנו בחושך הפנימי, באמצעות "אמונה" ולא על ידי ראייה. כאשר אנשים משתפים פעולה ומנפצים את הפיניאטה לרסיסים עם מקלות, זו לא רק מכה חזקה, אלא הכרזה: אנו מנפצים לחלוטין את כל אי-הנעימויות, החטאים והמזל הרע של השנה שחלפה.

כשהפיניאטה נשברת, הממתקים ופיסות הנייר הצבעוניות שבתוכה נשפכים כמעין מפל, וכולם מריעים ורצים לחלוק את "הברכה" המתוקה הזו.

האם הטקס הזה של "לנפץ את העבר ולחלוק את הברכה" אינו עוצמתי ועמוק יותר מפתיחת מתנות פשוטה?

חג אמיתי הוא "מרתון של התכנסויות"

עם טקס ה"ניפוץ פיניאטה" כליבה של החגיגה, עונת חג המולד המקסיקנית (הנקראת אצלם Posadas) היא כמו "מרתון ביקורים" שנמשך תשעה ימים.

מ-16 בדצמבר ועד ערב חג המולד, שכנים, חברים ובני משפחה עורכים בתורם מסיבות מדי ערב. אין כל כך הרבה טקסים ופורמליות; הרוח המרכזית היא אחת: להיות יחד.

כולם מתכנסים, חולקים אוכל, שרים בקול רם, וכמובן, החלק החשוב ביותר הוא "לנפץ" יחד את הפיניאטה, המסמלת את צרות העבר. זוהי נשמת החג – לא מה שקיבלתם, אלא עם מי אתם נמצאים, ממה נפרדתם יחד, ומה אתם עומדים לקבל בברכה יחד.

טעם החג הוא מרק "מתוצרת אמא" שמחמם את הלב

במסיבות כה תוססות, כמובן שלא חסר אוכל טוב. גם האוכל על שולחן חג המולד המקסיקני מלא בטעם של בית.

תשכחו מהסלטים הקרים האלה; בליל חורף קר, המקסיקנים יגישו קערה מהבילה של פוזולה (Pozole). זהו מרק עשיר העשוי מגרגרי תירס גדולים ובשר חזיר, ובטעמו הוא מזכיר מעט את "מרק ארבעת האלים" הסיני שלנו. הוא עשיר, בעל טעם מלא, ובבליעה אחת מחמם מהבטן ועד הלב.

ישנו גם מאכל נוסף, שאנו הסינים נרגיש כלפיו חיבה מיוחדת – טאמאלס (Tamales). הוא עשוי מבצק תירס העוטף מילויים כמו עוף או בשר חזיר, ולאחר מכן מאודה בתוך עלי תירס או עלי בננה. בין אם בצורתו החיצונית ובין אם במעמדו כ"מנה עיקרית", הוא דומה מאוד לזונגזי שלנו.

כמובן, יש גם יין אדום חם (פוֹנְצֶ'ה) העשוי מפירות שונים וקינמון, ומשקה תירס שוקולד מתוק (צ'אמפוראדו). כל מנה מלאה באווירה חמה של "שיתוף יחד".

מהות החג האמיתית היא חיבור חוצה שפות

כאן אולי תגלו, שבין אם מדובר בחג המולד במקסיקו ובין אם בראש השנה הסיני שלנו, הערך המרכזי ביותר שלהם הוא למעשה אותה מילה: חיבור (Connection).

אנו כמהים להתחבר עם משפחה וחברים, להתחבר עם מסורת, ובעיקר להתחבר עם תקווה של "פרידה מהישן וקבלת החדש". טקסי החג הללו, בין אם הפעלת זיקוקין ובין אם ניפוץ פיניאטה, כולם עוזרים לנו להשלים חיבור זה.

אבל כיום, אנו מרגישים לעיתים קרובות שחיבור זה הופך קשה יותר ויותר. אולי, נוכל ללמוד משהו מהמקסיקנים: חיבור אמיתי דורש ליצור אותו באופן יזום, ואפילו קצת אומץ "לשבור".

לשבור את מחסום השפה, זו הצעד הראשון.

תארו לעצמכם, לו יכולתם לשוחח אונליין עם חבר מקסיקני, לשאול אותו איך מכינים את מרק הפוזולה המשפחתי שלהם מדור לדור, או איזה צורה של פיניאטה הם הכינו השנה. תקשורת אמיתית כזו עשירה ומשמעותית הרבה יותר מאשר קריאת עשרת אלפים מדריכי טיולים.

זוהי בדיוק משמעות קיומם של כלים כמו Lingogram. זוהי לא רק תוכנת צ'אט, פונקציית התרגום המובנית שלה המבוססת על בינה מלאכותית מאפשרת לכם לשוחח כמעט ללא חסמים עם אנשים מכל פינה בעולם בזמן אמת. היא שוברת את הקיר העבה ביותר, ומאפשרת לכם להיות כבר לא רק "צופה מהצד" תרבותי, אלא להפוך ל"משתתף" ו"מחבר" אמיתי.

אז בפעם הבאה שתחגגו חג, אל תסתפקו בטקסים השטחיים האלה בלבד.

נסו "לנפץ" כמה דברים – לנפץ את העבר שמטריד אתכם, לנפץ את המחיצות המונעות מכם לתקשר עם העולם. תגלו שכאשר השברים נופלים, מה שמתגלה לפניכם הוא עולם חדש אמיתי, חם, וראוי יותר לחגיגה.