האם בני 16 כשירים להחליט על עתיד המדינה? בגרמניה כבר סוערים על כך.

האם הרגשתם פעם כך?

מבוגרים תמיד דנים סביב שולחן האוכל ב"עניינים חשובים" – מחירי דיור, מדיניות, יחסים בינלאומיים. ואתה, כצעיר, בבירור יש לך אינספור מחשבות, למשל, דאגה לגבי נושאי סביבה, אי-שביעות רצון ממערכת החינוך. אבל ברגע שאתה פותח את הפה, תמיד תקבל את התגובה: "אתה עוד קטן, אתה לא מבין".

כאילו יש קו בלתי נראה המגדיר את הגבול בין "מבוגרים" ל"ילדים". מצד אחד של הקו, אין לך זכות לשאול; ובצד השני, נמצאים מקבלי ההחלטות הברורים מאליהם.

אז איפה בדיוק הקו הזה צריך להיקבע? האם זה בגיל 18, 20, או... 16?

לאחרונה, הגרמנים מתווכחים בחריפות על הנושא הזה: האם יש להוריד את גיל ההצבעה מ-18 ל-16.

ויכוח על "מפתח הבית"

אנו יכולים לדמיין מדינה כמשפחה גדולה, ואת זכות ההצבעה כמפתח "הבית".

בעבר, המפתח הזה היה בידי "ההורים" (האזרחים המבוגרים) בלבד. הם החליטו על כל דבר בבית: סגנון העיצוב (תכנון עירוני), הוצאות מים וחשמל (תקציב ציבורי), ואפילו כמה מעלות להדליק את המזגן (מדיניות סביבתית).

בעוד ש"הילדים" בבית (הדור הצעיר) אמנם גרים שם, ועתידים לחיות כאן במשך עשרות השנים הבאות, אין להם מפתח. הם רק יכולים לקבל פסיבית את החלטות ההורים.

אבל עכשיו, "הילדים" לא מוכנים יותר.

בני הנוער בעולם, המיוצגים על ידי "נערת הסביבה" גרטה תונברג, הוכיחו במעשיהם עד כמה אכפת להם מעתיד "הבית". הם יצאו לרחובות וקראו להתייחסות לשינויי האקלים – הרי, אם "הבית" יהפוך בעתיד לחם יותר ויותר בגלל החלטות המבוגרים, מי שיסבול הכי הרבה הם אלה שגרים בו הכי הרבה זמן.

סקר משנת 2019 הראה כי למעלה מ-40% מהצעירים הגרמנים "מתעניינים מאוד" בפוליטיקה. הם כבר לא דור ה"אדישות הפוליטית".

לכן, כמה "הורים" נאורים (כמו מפלגת הירוקים והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית בגרמניה) הציעו: "מה דעתכם, שניתן עותק מהמפתח גם לילדים בני 16? מאחר שאכפת להם כל כך מהבית הזה, מן הראוי שיהיה להם קול."

ההצעה הזו מיד עוררה סערה ב"ישיבת המשפחה".

"ההורים" המתנגדים הביעו דאגה רבה: "בני 16? האם הם באמת חשבו על זה לעומק? האם לא ירומו אותם? האם הם לא יחשבו רק על מסיבות (יצביעו באופן בלתי אחראי), ויהפכו את הבית לבלגן שלם?"

האם זה נשמע מוכר? זוהי בדיוק הגרסה המשודרגת של "אתה עוד קטן, אתה לא מבין".

הזכות להחליט על העתיד, מעולם לא הייתה מובנת מאליה

מעניין לציין, שבהיסטוריה, הקריטריון ל"מי כשיר לקבל מפתח" תמיד השתנה.

באימפריה הגרמנית במאה ה-19, רק גברים מעל גיל 25 היו בעלי זכות הצבעה, והם היוו רק 20% מכלל האוכלוסייה. מאוחר יותר, גם נשים נאבקו וקיבלו זכות זו. ובהמשך, בשנת 1970, גיל ההצבעה הורד מ-20 ל-18.

ראו, "בגרות" כביכול, מעולם לא הייתה תקן פיזיולוגי קבוע, אלא קונצנזוס חברתי שהולך ומתפתח.

חוקר דמוקרטיה אחד ציין באופן חד: "סוגיית זכות ההצבעה היא במהותה מאבק כוחות."

המפלגות התומכות בהורדת הגיל, כמובן מקוות לזכות בקולות הצעירים. אך המשמעות העמוקה יותר היא, שכאשר חברה מתחילה לדון בשאלה "האם יש לתת לבני 16 זכות הצבעה", היא למעשה בוחנת מחדש שאלה יסודית יותר:

האם אנחנו באמת מאמינים בדור הבא שלנו?

במקום לשאול "האם אתה מוכן?", עדיף לתת לו אחריות כדי שיתכונן

נחזור למשל "מפתח הבית".

אנו חוששים שבני 16 ינצלו לרעה את המפתח ברגע שיקבלו אותו. אך האם חשבנו על אפשרות אחרת?

דווקא בגלל שנתת לו את המפתח, הוא יתחיל ללמוד באמת כיצד לקחת אחריות כ"בן משפחה".

כשהוא ידע שקולו יכול להשפיע על סביבת הקהילה, על משאבי בתי הספר, רק אז תהיה לו מוטיבציה רבה יותר ללמוד על הנושאים הללו, לחשוב ולשפוט. זכות יוצרת אחריות. אמון, כשלעצמו, הוא החינוך הטוב ביותר.

לכן, ייתכן שליבת העניין אינה ב"האם בני 16 מספיק בוגרים", אלא ב"האם אנחנו מוכנים, על ידי הענקת זכויות, לעזור להם להפוך לבוגרים יותר".

ויכוח זה, המתרחש בגרמניה, הוא למעשה סוגיה שכל העולם מתמודד איתה. הוא נוגע לא רק בפתק הצבעה אחד, אלא גם באופן שבו אנו רואים את העתיד, וכיצד אנו צועדים לצד הצעירים שיוצרים אותו.

ובעידן גלובלי זה, הבנת קולות מרוחקים והשתתפות בדיונים עולמיים, הפכו לחשובים מאי פעם. למרבה המזל, הטכנולוגיה שוברת מחסומים. לדוגמה, כלי צ'אט כמו Intent, המשלב תרגום AI, מאפשר לך לתקשר בקלות עם חברים מכל העולם, בין אם זה לדון בזכות ההצבעה בגרמניה, או לשתף את דעותיך על העתיד.

הרי, העתיד לא שייך רק למדינה אחת או לדור אחד. רק כאשר תוכלו להבין זה את זה, העולם הזה יהפוך באמת לבית המשותף של כולנו.